התישבות קבע
קיבוץ דליה נוסדה בגל האחרון של העליות
החומות והמגדל. בהתחלה, חברים הקימו אוהליהם ב" מגדל ", מחנה זמני שסופו
של דבר שינה למגורים הנקראים מגדליה. בקיץ של 1940, בבניית יישוב קבע החלה ליד דליית
אל רוחה, כפר ערבי שתושביו, יפוצה על ידי הקרן קיימת לישראל באמצעות חברה "צור",
עזב טרם הגעתם של החברים. עץ תאנה בודדה עמד באזור ההתנחלות, ובמדרונות המקיפים שכבה
רק שממה של אבנים.
בקיבוץ, היו 160 חברים ו 14 ילדים. הקרקע
שהוקצתה לקיבוץ הייתה עניה, רדודה, וצפופי אבן. מקור המים היחיד היה באביב בדליית אל
רוחה, שספק 3 מטרי מעוקבים של מים לשעה. רוב האדמות היה מפוזר על פני מדרונות תלולים
ולא היה מתאים לחקלאות. חברים היו עסוקים בעיקר בהכנת הקרקע באמצעות אבן להסרה, לייעור,
ונטיעת גינות ירק. מומחים טענו כי יש תקווה קטנה לעתיד בחקלאות לאזור זה. למרות קשיי
חיים והדעה השלילית של מומחים, חברים לא לאבד תקווה. הם נאחזו במולדת, באהבה, במעדרים,
ומכושים. בניגוד לנוף הטרשי הם חפשו אלטרנטיבת סוג של עבודה והמשיכו לפתח חנותו של
נפח, "קומקום מסבן", ואת חנויות מלאכה שכבר התחיל בהתנחלויות הזמניות קודם
לכן. מחנותו של הנפח פתח "ערד", מפעל למוני מים, וממנה "קומקום מסבן"
הגיע המפעל זהר הקיבוץ דליה לסבון וחומרי ניקוי. בלי לשים לב, את חברי קיבוץ הקיבוץ
דליה חזרו להיות חלוצים בקיבוץ בתעשייה. החיים הקשים של השנים המוקדמות, בשילוב עם
ההצלחות הללו, יצרו קשר חזק עם הארץ, יחד עם תקווה לעתיד טוב יותר.
התחלות
מההתחלה, בקיבוץ לפתור בהצלחה את הבעיות
של אינטגרציה חברתית. הבדלים במוצא ובתרבות של שתי קבוצות נאלצו הקיבוץ החדש למצוא
דרכים לשיתוף הפעולה המתאים על מנת להשיג שותפות מלאה. בשדות, מאמצים בהכנת הקרקע המשיכו.
אחרי כל חריש, הסרת האבנים בוצעה שוב ושוב. מעל 600 דונם (600,000 המ"ר) של יערות
ניטעו עם אורן, ברוש, חרוב ו. כמו כן ענפי חקלאות חדשים הוקמו; יבולים, מטעים - תפוחים,
שזיפים, זיתים, וענבי יין, עדרי צאן, חלב לחליבה, עופות, וכוורות. עם זאת, לא היו מספיק
מים לכל האזור, כך שהקיבוץ היה אספקה בלתי מספקת והמשיך במאבקו לקיומה. פעילויות
תרבותיות וקהילתיות פרחו, עם זאת, גם בתנאים קשים אלה. הפסטיבל הראשון של ריקודים עם,
בוימו על ידי גורה קדמן, נערך ב" החאן "על אדמתו של הקיבוץ, בחג הקציר (חג
השבועות). מגילת רות (המגילה רות) הייתה הנושא של הפסטיבל, ותושבי היישובים השונים
באזור זה לקחו חלק. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1947, פסטיבל המחול השני נערך באמפיתיאטרון הטבעי ליד הקיבוץ. בפסטיבל זה, כמה מאה רקדנים השתתפו, התבוננו על ידי עשרה אלף אנשים
מכל רחבי הארץ.
קיבוץ דליה היה לקיבוץ הראשון בישראל שמחובר
באופן פיזי לאינטרנט באמצעות כבל 128 ביט, החיבור התבצע ביולי 1996. וזהו הקיבוץ היחיד
בארץ שבו מתנדבים נדרשו לעבודה במשך חמישה ימים בשבוע בלבד, במקום 6 הרגילים. כתוצאה
מכך, הקיבוץ היה מאוד מבוקש בקרב המתנדבים שרצו לעזור למדינה וכן גם התיירות אליו
ובסביבתו. בחודש נובמבר 2006 הסתיימה תכנית ההתנדבות הבינלאומית בקיבוץ דליה.
מעולה!
השבמחקאני ממליץ במיוחד על אחוזת הגלבוע במגן שאול